על התערוכה " אנחנו נולדים לתוך מציאות שאין לנו שליטה עליה"המגן דוד מסתכם בשני משולשים הפוכים שהם יוצרים סמל ,אותו סמל מטביעים בנפשנו ברגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם.הוא נותן לנו זהות , מסורת, סביבה , מנהגים ,אמונות , ויוצר דרך חיים.הוא גם הביא אלינו רדיפות, רציחות, מלחמות, אסונות,אכזריות, וכאב שרודף אותנו וחיי בתוכנו.בתערוכה " אלבום מגן דוד" אנחנו ניצבים נוכח תמונת מצב עכשווית ,מראה מקום וזמן, 60 שנה למדינת ישראל 25 אמנים ,25 יצירות , 25 מגני דוד" . עמילי גלבמן אוצרת התערוכה על קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד" המעגל הרחב של החברה הסובבת ואל החברה הישראלית בפרט, עומדת הקבוצה להציג תערוכה ובה התייחסות של האמנים אל סמל "המגן דוד". הרעיון לתערוכה עלה בעקבות מחקרו של זאב ברקן על יצירות אמנות, שבהן הופיעה התייחסות כלשהי לסמל. כל אמן מבטא בדרכו את התייחסותו הייחודית אל הסמל....ארבע התערוכות שהציגה הקבוצה בשנה האחרונה הן עדות בלעדית לכוחה של העשייה המשותפת.למעשה, המשותף לקבוצה הוא הצורך האישי, שקיים אצל כל אחד מחבריה באופן נפרד, למצוא דרך הבעה באמצעות ייצוג פלסטי.החיבור בין כל העבודות יוצר איזה פרופיל חברתי. עמילי אומרת שזהו פרופיל חברתי ישראלי, תמונת מצב או אפילו מעין דו"ח מייצג של החברה הישראלית נכון לעכשיו. הדבר נכון אם נבחר לראות את החברה הישראלית לקראת סוף שנת 2007 כאוסף של אנשים אינדיווידואליים. אם מהות הישראליות היא אוסף הזהויות של אזרחיה, אז יש לקבוצה, "ולא הצלחתי להגיד", ספקטרום מרשים של אמירות ושל זהויות מעניינות.חברי הקבוצה, "ולא הצלחתי להגיד", מייצגים פרופיל אנושי מגוון מאוד, וקורות חיים שונים זה מזה, מקצה לקצה. אבל ההליכה ביחד מגשרת על פני השוני העצום ומשמשת תעודת כבוד לכוח של השיתוף ותקווה לאפשרות אחרת, אולי בשורה חדשה. זהו הישג בפני עצמו, לא פחות מהתוכן העולה מיצירותיהם של האמנים. הקריטריון העיקרי לבחירת האמנים היוצרים נראה אולי כללי או אמורפי, אבל הוא הדבר המהותי אותו חיפשה עמילי: הכוח לומר דברים בקול צלול. גלבמן נמנעת מהגדרות שיגבילו את כוח היצירה ונמנעת מזיוף, שעלול להיווצר מיצירת כותרת מלאכותית. העולם שלנו כאוטי למדי, ובתקופה הפוסט מודרנית שלאחר ה"איזמים" הגדולים, הכוח נמצא באמירה האישית.התערוכה הראשונה התקיימה בחודש דצמבר 2006 בגלריה "גאודי" ברעננה. שם נקבעו הנורמות והסטנדרטים הגבוהים של עומק ההבעה האישית ושל מגוון אופני ההבעה בטכניקות ובחומרים. בחודש מרץ 2007, הציגה הקבוצה בגלריה של "הצוללת הצהובה" בירושלים. באותה תערוכה התייחסו האמנים אל פרשת החטופים והשבויים, אודי גולדווסר, אלדד רגב, גלעד שליט ורון ארד. אופני הביטוי השונים של האמנים היו מנקודת המבט של ההתבוננות האנושית על הסיטואציה הכואבת. בחודש מאי 2007 הציגה הקבוצה במוזיאון "חוצות יפו" , בסוף אוקטובר 2007 נפתחה העונה החדשה של הקבוצה בתערוכה בשם "תעודת זהות" בגלריה "אפרת" ברחוב גורדון. תעודת זהות מייצגת את הזהות האישית של האמן אבל באותה עת מציינת גם את עובדת היותו אזרח של מדינה, מדינת ישראל. ואמנם, ההתמודדות של האמנים באה לידי ביטוי מצד אחד בהתחפרות לעומק בתוך "האני" הפנימי ביותר ומצד אחר במודעות להיותם חלק מחברה.קטעים מכתבה של העיתונאית זיוה רענן זאב ברקן יוזם התערוכה המגן דוד הוא סמל אחדות הניגודים (שחור - לבן, ימין - שמאל, קדימה- אחורה, מעלה-מטה, טוב ורע, זכר נקבה...), סמל השתלבות והתחברות, סמל הגנת האל, סמל הגנה בכלל, וסמל של גאולה עתידית. מקורו עלום בנבכי העבר, ותולדותיו סבוכים מכדי שניתן יהיה אי פעם להקיפם. כל שאספתי עד כה אודות סמל זה אינו אלא בגדר ניסיון לשתף את העולם בחוויית החיים במחיצת הסמל לאורך תקופה אינטנסיבית וארוכה.
|